איך לא נפחד מדוחות כספיים

דוח כספי? רואה חשבון? מה זו הסינית הזו? HELLO......

שמתי לב שיש דברים שפשוט מרתיעים אנשים, צר לי לומר אבל מתוכן הרבה נשים. וממה החשש הגדול? מהדוח הכספי, מהסינית הזו שמונחת לי כאן ואני גם אמורה להבין מתוכה משהו.
אז נתחיל בהגדרה מילונית ומשעממת אבל דוח כספי הוא בעצם הדוח שמתאר את הפעילות הפיננסית של העסק שלך וזה לא ככ משנה מה העסק, מפעל גדול, רשת חנויות, עסק למתן יעוץ, גן ילדים. לא חשוב אם אתה פטור ממס, עוסק מורשה, חברה, חברה בעמ, בלי בעמ וכו וכו

אם אתם מנהלים עסק כדאי שתלמדו לקרוא ולהבין (בצורה סבירה, לא להפוך פתאום לרואי חשבון) את הדוחות ולהבין אותם. אל תחששו, דוחות כספיים זה לא שיעור מתמטיקה מהיסודי או התיכון, על פניו אפשר לומר שהשימוש במתמטיקה הוא ברמה הבסיסית ביותר. אבל בהחלט נכנסים כאן אלמנטים אחרים שאם תלמדו קצת (אבל ממש קצת...) להכיר תבינו שאתם מכירים את הכל כבר....מניהול הבית!

אז הטיפ שלי אליכם - למדו את הדוחות הכספיים של העסק שלכם ברמה שתאפשר לכם להבין את הניהול דרך הדוחות הללו.

בהצלחה
 

איך להתנהל ברגעי משבר בעסק?

רגעי משבר הם חלק מחיינו, לפעמים אפשר לצפות אותם ולהתכונן בהתאם אבל לפעמים הם באים די בהפתעה, כשאנחנו בעצם לא כל כך מוכנים אליהם. האמת שהם תופסים אותנו גם בחיים האישיים אך ברור לכל מי שמנהל עסק שזהו גם חלק מהתנהלות בעסק. הזמנים האלו גורמים לנו תחושה של אי נוחות אבל בעיקר של שאלה שעולה והיא "איך לעזאזל יוצאים מזה?". או "מה יכול להוציא אותנו מהמקום הלא ברור שכרגע אנו רואים?". דרך אגב, עוד מילה על "לא ברור" לפני שאני ממשיכה. למקום הזה יש הרבה גוונים, יש כאלה שרואים זאת בצורה של כאוס מוחלט, אין תקוה ומפה רק רע יכול לקרות אבל יש שרואים זאת כהזדמנות לשינוי, הזדמנות למשהו טוב יותר מקודם.

רגעי משבר הם רגעים משתקים, אלו אותם מצבי שבהם לא ממש רואים את התקווה ולא רואים כיצד אפשר לצאת למקום טוב אחר. אנחנו נמצאים בעידן שבו "נדרשת" מאתנו התקדמות מהירה כל הזמן, מעין תחושה של רכבת מהירה שאין בה עצירות או האטה של הקצב, אבל האמת שזה לא כל כך מציאותי ולכן במצבים שכאלה לא נדרשת התקדמות מהירה וזריזה של העסק אלא התקדמות איטית בצורה של צעדים. מה שבעצם צריך הוא רק צעד אחד בכל פעם, רק צעד אחד.

אז מתי נצעד את הצעד הבא?

על זה אני אקדים ואומר שלא לחינם נכתבו שירים קודרים על הלילה. יש בו משהו מאיים ומפחיד אשר עוטה עליך מסתוריות ולעיתים גם עצבות. השמש מחייכת וקורנת אך הלילה קצת פחות. יש אנשים אשר מצבים כאלו מביאים אותם להרגשת תסכול וייאוש ויש כמובן גם הפוכים, כאלו שהלילה הוא "היום" שלהם. אז אם אתם מרגישים שאתם לא מסוגלים לסחוב יותר ורוצים לשבור את הכלים אז ההמלצה שלי היא פשוט לחכות עד הבוקר. אני מוצאת שבדרך כלל התחושות בלילה שונות מאלו של הבוקר למחרת, לרוב הן רגועות יותר ולכן מאפשרות לראות עוד אפשרויות של יציאה מהמצב.

נקודה נוספת היא המוח שלנו. זו מעין עובדה שאין להתווכח איתה אבל המוח שלנו נוטה לעבוד שעות נוספות, במיוחד ברגעי משבר. המחשבות לא מפסיקות לרוץ במוח ובדרך כלל הן לא מחשבות חיוביות. המחשבות הללו משפיעות על מצבי הרוח שלנו ועל המוטיבציה שלנו לצאת מכל אותם רגעי משבר. המלצה שלי היא פשוטה והיא להתמודד עם מה שקורה עכשיו! ולא בעבר או בעתיד. ההתמודדות עכשיו מאפשרת לנו להשקיע את כל האנרגיה עכשיו ולא לבזבז אותה על דברים מיותרים כמו עבר (אי אפשר לשנות אותו) או עתיד (עדיין לא קיים ונבנה בהווה).

נקודה אחרונה נוגעת בפחד שקיים, הפחד של ההתמודדות. אנחנו פוחדים מהגרוע מכל מתוך תחושה שאם הוא יקרה אז נתרסק. השאלה היא – האם זה נכון? לא בטוח. הנקודה האחרונה בעצם ממליצה  ללמוד לחיות עם הכי גרוע ותראה שזה לא נורא. אין הכוונה לוותר, אין הכוונה להרים ידיים ולא לנסות אבל כן מוצעת האפשרות להבין שגם אם נבחן את המצב הגרוע ביותר נראה שאנחנו מסוגלים להתמודד איתו אז על אחת כמה וכמה במצבים טובים יותר. בהצלחה !

מה עושים כשהילדים שלך בעסק חושבים שהם יודעים הכל???

"הם רק עכשיו הגיעו וכבר חושבים שהם יודעים הכול..."

"הם עוד יהרסו לי את העסק, האף שלהם פשוט בעננים..."
"לפעמים בא לי פשוט להעיף אותם מהעסק אבל אז יהיה לי סיפור עם אמא שלהם..."

עסק הוא לא רק מקור פרנסה כמו שהרבה חושבים, הוא הרבה יותר מזה. הוא פרי של יצירה, פרי של יזמות, רצון עז להגשמה והרבה מאוד תכנון וחשיבה. בהרבה מובנים עסק זה פשוט עוד ילד במשפחה. עבור יזמים בגילאים צעירים אלו שנים שבהם הוא משקיע את מירב מרצו במשפחה אך גם בעסק וכשזה מצליח - אין אושר גדול מכך. 

אלא מה? השנים עוברות והילדים (הביולוגים) גדלים ובעל העסק קיים רצון להכניס את הילדים לעסק. אם בגלל שהוא רוצה להמשיך לראות את היצירה שלו ממשיכה לצמוח ולגדול אבל גם בגלל שהוא רוצה שהכסף ימשיך להישאר בתוך המשפחה.

בקיצור - יש עניין שדור ההמשך יכנס לעסק

אבל לעיתים בדיוק כשזה קורה מתחילות הבעיות

משפט כמו "הם רק עכשיו הגיעו וכבר חושבים שהם יודעים הכול..." או "הם עוד יהרסו לי את העסק, האף שלהם פשוט בעננים..." או "לפעמים בא לי פשוט להעיף אותם מהעסק אבל אז יהיה לי סיפור עם אמא שלהם..." הם רק חלק מהדוגמאות.

 

האמת היא שזה לא פשוט לעבוד עם בני המשפחה בתוך העסק, זה תמיד מורכב מדי ומסובך מדי. כאשר בני הדור ההמשך נכנס לעסק יכולים להיווצר מצבים שבהם כמעט בלתי אפשרי לעבוד יחד, קשה להבין אחד את השני וכל ויכוח או סכסוך גורר פרצופים זועמים בבית ולשיתוק בתוך  העסק. במצבים שכאלו נכנסים לראש בדרך כלל כל מיני ספקות כמו: "למה הייתי צריך את זה...?" או "עדיף להמשיך עם העובדים שהיו קודם..." וגם "אני ממילא רוצה למכור את העסק ולא להעביר אותו הלאה..."
קוראים לזה: ספקות, ספקות, ספקות

אז מה עושים?

צריך להודות בעובדה הפשוטה כי כבעל העסק קיימים ברשותך מרב הידע והניסיון בתחום העסקי. הידע והניסיון אכן מאפשרים בסופו של דבר לנהל את העסק בצורה טובה והראייה היא - שהעסק אכן מצליח.

אבל יש עוד אמת שלא נלקחה בחשבון...

הילדים, שלמעשה כבר לא ממש ילדים, לא בהכרח חושבים שהם יודעים, לא בהכרח בטוחים בעצמם למרות שהם מפגינים ביטחון והם מתווכחים וכועסים. למעשה, יתכן כי אלו הם ניסיונות כדי למצוא את מקומם בעסק, מקום שממילא תפוס במלוא ההדר על ידי הוותיקים יותר.

אז מה בכל זאת צריך לעשות?

שני דברים מומלצים לעשייה אופרטיבית בתחום:

האחד, פשוט מאוד - להקשיב להם, לשמוע מתוך כבוד והערכה ולבחון ברצינות האם יש משהו בדבריהם שאפשר ללמוד מאוד. לדעתי, זוויות ראיה בהפרש של דור אחד יכולים לעשות רק טוב לעסק.

השני, למרות הכל יש מנהל אחד לעסק ולכן כדאי שהמקום הזה יהיה ברור לכולם כך שהמקום לא יעורער על ידי הילדים